זכרון סלקטיבי 2 - סמלים וכוחם . התערוכה הינה תערוכת המשך לתערוכה "זכרון סלקטיבי 1" שהוצגה בסוף שנת 2008 והתמקדה ספציפית בליל הבדולח ובנושא הרוע בכלל. תערוכה זו, מתמקדת בסמלי התקופה וכוחם וכל מה שבקונוטציה מזכיר את התוהו ובוהו, אי השפיות וחוסר האנושיות ששררו בתקופת הצורר הנאצי: מגן הדוד והטלאי הצהוב, הנשר הגרמני, בגדים, כפתורים, שאריות אוכל עבש, הרס, ביזה, חלקי צעצועים מנותצים, שערים כבדים נעולים, גדרות תיל, ערימות של שברי זכוכית שהצטברו ברחובות כתוצאה מניפוץ זגוגיות בתי העסק ומגורי היהודים. רוב רובם המכריע של היוצרים בתערוכה הינם בני דור ראשון ושני לשואה, וככאלו השואה הינה מרכיב מהותי בעברם המשפחתי. אמנים אלו מתווספים לאמנים רבים אחרים היוצרים בארץ ואשר ביצירותיהם מופיעים אלמנטים של כאב וסבל, הנובעים מן העבר הלאומי תרבותי והיסטורי רווי הסבל של העם היהודי ומבלי שהם עצמם או משפחתם חוו את נוראות השואה. הרי בתוך עמנו אנו חיים. האמנים, נוגעים בתמצית סמלי הרוע ומבטאים ביצירותיהם "זכרונות" אישיים ומשפחתיים מתקופת טרום השואה, מהלך המלחמה, מחנות העבודה וההשמדה והתנהלות הבית היהודי בגולה לפני ואחרי המלחמה.הם נותנים ביטוי למשקע הסובייקטיבי שהותיר בהן סבל משפחותיהם ומשפחות חבריהם.וזאת על רקע הסמלים והארועים המכוננים על פי זווית ראייתם, של אותה תקופה.המסר החשוב שבא לידי ביטוי בתערוכה זו הוא:את השואה יש לזכור ולא לשכוח! משמעו- לחזור, לדון ולדוש, מכל זווית אפשרית, לכתוב, לצייר ולספר את מה שאלו שניספו ואינם יכולים, היו רוצים שנעביר הלאה לדורות הבאים, מעין עוד "דפים מצויירים" של דוקומנטים בספר ההיסטוריה של העם היהודי, שזווית ראייתו אמנותית. אין לתת למישהו להשכיחה או להכחישה, שהרי יש עדיין כאלה המכחישים את עצם קיומה וכן כאלה המאיימים לחדשה
אביה ממון - אוצרת amamon@netvision.net.il

יום חמישי, 6 בינואר 2011

מיכל אשכנזי


דמדומים

כלבים

מיכל אשכנזי. כילדה בת חמש הסתירו אותי הורי, דרך המחתרת ההולנדית, אצל משפחות נוצריות שונות . לא ראיתי את הורי  יותר. הם נרצחו כמו גם 6 אחים ואחיות, סבים וסבתות וכל יתר המשפחה.  עם גמר המלחמה  הועברתי לבית יתומים בו נפגשתי עם אחותי הגדולה שניצלה גם היא . הציורים הם ביטוי להרגשתי לגבי גדרות אשר מעלות אצלי רגש של סגירות, חנק וחוסר אונים .  הציורים עוסקים ברגשות אלה .

אסתר באר פרקל

estherpr@netvision.net.il


ללא כותרת


ללא כותרת


ללא כותרת

ללא כותרת

אסתר באר פרקל. נולדה בטרייסט, איטליה בשלהי מלחמת העולם השניה. מלחמה נוראית שבה התגלה הפאן המכוער שיכול להיות לאדם. מלחמה ששטפה את אירופה ופגעה במנצחים ובמנוצחים כאחד. אין לה זכרון מדוייק מהתקופה מאחר והיתה ילדה קטנה, אך הזכרונות נשארו מוטבעים כנראה בתת הכרתה ועלו וצפו בתקופות הקשות בחייה ובאו לביטוי גם ברישומים המוצגים בתערוכה זו. יש בהם ביטוי  לרגשות של אימה וחוסר אונים. הציורים בגואש על נייר, על מנת לנתק את הציור מכל דבר דקורטיבי ואמנותי. השחור- כדי לנתק את התמונה מכל סימן של יופי ותקווה.

יהודית בריקמן


                                                                                            
3 פיסות תפוחי אדמה

עולם חצוי

אוכל נפש


לחם זהוב

לא אדם

יהודית בריקמן. דור שני לניצולי שואה . ספגה מהוריה את הטראומה של ניפוץ המציאות הקיימת , את ההכרה ששום דבר אינו מובן מאליו,שהכל יכול להתהפך בין רגע. זה סיפור של רדיפות , רעב , צמא , קור, ומחלות.האוכל הופך יקר מזהב , בסחר החליפין עם הכפריים תכשיטי זהב תמורת פרוסת לחם , או מעט מים. קליפות תפוחי האדמה כמזון המאפשר הישרדות. כמו שאצל ג'וזף בוייס השומן והדבש סימלו את אנרגיית החיים , כי בעזרת חומרים אורגניים בסיסיים אלו הוא שרד את ימי השבי, אצל יהודית בריקמן הלחם ותפוחי האדמה מסמלים  חיים , אופטימיות , חמימות ביתית , וקשר לעולם המוכר.

פנחס גולן

ספר האמן
 ספר האמן

שער חסום מס.32 a

 
שער חסום מס. 27

שער חסום
שער חסום מס.41

פנחס גולן.  דור ראשון לשואה. מציג מעבודותיו בסדרת "השער החסום" שנוצרה לאחר שחווה את מאורעות המלחמה ואיבד רבים מבני המשפחה ועוסק בכאבו של האבדן. החוויה היתה קשה מנשוא ובחלום שחזר אליו לעתים בלילות, הנה הוא מגיע לשער ביתו שבהונגריה, אך אינו יכול להכנס פנימה, השער "חסום" והאנשים אינם, לא נמצאים בבית. פנחס יצר במהלך השנים כמה סדרות בנושא זה, רובן פיסוליות עשויות קרשים ויציקות מתכת , כשברקע מבעד לחרכים מבצבים כתבי משניות, בדומה למקובל ביהדות, להקריא פרקי משניות בזמן אבל. פנחס מתאבל על אבדן הסביבה האנושית שלו ויוצר מתוך הרגשת חובה מוסרית לאהוביו.

ישראלה הרגיל


מיצב - מסתור




 שרפרף עם צעצועים


 ארגז שחור להובלה ימית עם מחושים
ארגז להובלה ימית עם דוקרנים

ישראלה הרגיל . דור ראשון לשואה. בהיותי ילדה יהודיה בימי מלחמת העולם השניה, הועברתי ממקום מחבוא אחד אצל משפחה נוצרית לאחרת ומעיר אחת לאחרת. חשתי על בשרי הצעיר, את הקשיים, הניכור, הפחד, חסרון האהבה...כל אלה באים לידי ביטוי בעבודתי האמנותית בשנים האחרונות. במיצב "פינה חשוכה" וכן בעבודות הפיסול , אני מתארת את חוויותיי ורגעי הפחד, בתקופת השואה ואת חותמן העז עלי הילדה הקטנה. העבודות מאזכרות ומראות את מצב הרוח ששרר במזרח אירופה בשלהי מלחמת העולם השנייה


אורית משולם



כותונת פסים


ללא כותרת



ללא כותרת

אורית משולם היא אמנית ילידת הארץ, אשר ביצירותיה מופיעים אלמנטים של כאב וסבל, הנובעים מן העבר הלאומי תרבותי והיסטורי רווי הסבל של העם היהודי ומבלי שהיא עצמה או משפחתה חוו את נוראות השואה.  בנוסף- לאמנית עבר רווי סבל פרטי משלה המטביע חותם על כל יצירותיה. היא מזדהה עם קבוצת האמנים המציגים בתערוכה זו ומשתלבת כאחת מהם, כי הרי בתוך עמנו אנו חיים. ההשפעה של ימות השואה, הטקסים הרבים, מראה שכנים במצוקה ופליטי שואה - מחלחלת ויוצרת משקעים

דינה סמדר


 ליל הסדר

 חופה

 חופה

 חופה

חופה

דינה סמדר . בעבודות תמונות משפחתיות ישנות שהוגדלו ,הודפסו על בד, ועברו סוג של עיבוד. התמונות מתארות פרקים, תקופות בחיי המשפחה כשברקע מאורעות קשים של רדיפות יהודים, פגיעה בחופש, השפלות גזעניות, נדודים, אובדן, מגורים ארעיים, ללא קורת גג. העבודות מספרות מעט  מנסיונות ההישרדות במצבים בלתי אפשריים. נסיונות למצות בכל מחיר כל הזדמנות ונקודת אור.  הדמויות המעורפלות קמעא , מונוכרומיות מתארות את העבר.האמנית מתערבת בצבעי הווה בעבר שלא חוותה, או אז  מוסטת תשומת הלב אל הדגשים אחרים, חדשים, היוצרים חיבור חדש ומפתיע ביניהם.  אלו תמונות המתעדות תקופה שהיא טרום-עברה, על ידי כך צל עבר, הופך לצל קורתה, למשענת, לנחמה.

גילה שנל

gilachnell@gmail.com


זכוכית שבורה



מנעולים



דלתות


מנעולים



כרית

גילה שנל. חוויות טראומטיות כזיכרון השואה, נצרבות עמוק בנשמת האדם,מחלחלות לתת מודע ומשפיעות על האדם באופנים בלתי צפויים. העבר שנהרס ונותרגל חורבות מסרב להיעלם כליל. שרידי העבר זועקים מבין החורבות בשם עבר מפואר שנגדע.גם דלתות המתכת הנעולות במנעולי פלדה לא יסתירו את העבר ששרידיו מוקרנים על חזית הדלתות.  ברגעי חסד מוצאת האומנית את היפה שבחורבות הנותרות מאחור תוך החייאתם בהקשר חדש ושונה. ברגעים אלה מציפים הזכרונות את העין והנשמה והופכים לכח יוצר המתאר את המועקה ונותן לה ביטוי אמנותי. העבר  שכוחות חיצוניים בקשו להכחיד מקבל חיות אסתטית חדשה בכוח האומנות