זכרון סלקטיבי 2 - סמלים וכוחם . התערוכה הינה תערוכת המשך לתערוכה "זכרון סלקטיבי 1" שהוצגה בסוף שנת 2008 והתמקדה ספציפית בליל הבדולח ובנושא הרוע בכלל. תערוכה זו, מתמקדת בסמלי התקופה וכוחם וכל מה שבקונוטציה מזכיר את התוהו ובוהו, אי השפיות וחוסר האנושיות ששררו בתקופת הצורר הנאצי: מגן הדוד והטלאי הצהוב, הנשר הגרמני, בגדים, כפתורים, שאריות אוכל עבש, הרס, ביזה, חלקי צעצועים מנותצים, שערים כבדים נעולים, גדרות תיל, ערימות של שברי זכוכית שהצטברו ברחובות כתוצאה מניפוץ זגוגיות בתי העסק ומגורי היהודים. רוב רובם המכריע של היוצרים בתערוכה הינם בני דור ראשון ושני לשואה, וככאלו השואה הינה מרכיב מהותי בעברם המשפחתי. אמנים אלו מתווספים לאמנים רבים אחרים היוצרים בארץ ואשר ביצירותיהם מופיעים אלמנטים של כאב וסבל, הנובעים מן העבר הלאומי תרבותי והיסטורי רווי הסבל של העם היהודי ומבלי שהם עצמם או משפחתם חוו את נוראות השואה. הרי בתוך עמנו אנו חיים. האמנים, נוגעים בתמצית סמלי הרוע ומבטאים ביצירותיהם "זכרונות" אישיים ומשפחתיים מתקופת טרום השואה, מהלך המלחמה, מחנות העבודה וההשמדה והתנהלות הבית היהודי בגולה לפני ואחרי המלחמה.הם נותנים ביטוי למשקע הסובייקטיבי שהותיר בהן סבל משפחותיהם ומשפחות חבריהם.וזאת על רקע הסמלים והארועים המכוננים על פי זווית ראייתם, של אותה תקופה.המסר החשוב שבא לידי ביטוי בתערוכה זו הוא:את השואה יש לזכור ולא לשכוח! משמעו- לחזור, לדון ולדוש, מכל זווית אפשרית, לכתוב, לצייר ולספר את מה שאלו שניספו ואינם יכולים, היו רוצים שנעביר הלאה לדורות הבאים, מעין עוד "דפים מצויירים" של דוקומנטים בספר ההיסטוריה של העם היהודי, שזווית ראייתו אמנותית. אין לתת למישהו להשכיחה או להכחישה, שהרי יש עדיין כאלה המכחישים את עצם קיומה וכן כאלה המאיימים לחדשה
אביה ממון - אוצרת amamon@netvision.net.il

יום חמישי, 6 בינואר 2011

גילה שנל

gilachnell@gmail.com


זכוכית שבורה



מנעולים



דלתות


מנעולים



כרית

גילה שנל. חוויות טראומטיות כזיכרון השואה, נצרבות עמוק בנשמת האדם,מחלחלות לתת מודע ומשפיעות על האדם באופנים בלתי צפויים. העבר שנהרס ונותרגל חורבות מסרב להיעלם כליל. שרידי העבר זועקים מבין החורבות בשם עבר מפואר שנגדע.גם דלתות המתכת הנעולות במנעולי פלדה לא יסתירו את העבר ששרידיו מוקרנים על חזית הדלתות.  ברגעי חסד מוצאת האומנית את היפה שבחורבות הנותרות מאחור תוך החייאתם בהקשר חדש ושונה. ברגעים אלה מציפים הזכרונות את העין והנשמה והופכים לכח יוצר המתאר את המועקה ונותן לה ביטוי אמנותי. העבר  שכוחות חיצוניים בקשו להכחיד מקבל חיות אסתטית חדשה בכוח האומנות

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה