זכרון סלקטיבי 2 - סמלים וכוחם . התערוכה הינה תערוכת המשך לתערוכה "זכרון סלקטיבי 1" שהוצגה בסוף שנת 2008 והתמקדה ספציפית בליל הבדולח ובנושא הרוע בכלל. תערוכה זו, מתמקדת בסמלי התקופה וכוחם וכל מה שבקונוטציה מזכיר את התוהו ובוהו, אי השפיות וחוסר האנושיות ששררו בתקופת הצורר הנאצי: מגן הדוד והטלאי הצהוב, הנשר הגרמני, בגדים, כפתורים, שאריות אוכל עבש, הרס, ביזה, חלקי צעצועים מנותצים, שערים כבדים נעולים, גדרות תיל, ערימות של שברי זכוכית שהצטברו ברחובות כתוצאה מניפוץ זגוגיות בתי העסק ומגורי היהודים. רוב רובם המכריע של היוצרים בתערוכה הינם בני דור ראשון ושני לשואה, וככאלו השואה הינה מרכיב מהותי בעברם המשפחתי. אמנים אלו מתווספים לאמנים רבים אחרים היוצרים בארץ ואשר ביצירותיהם מופיעים אלמנטים של כאב וסבל, הנובעים מן העבר הלאומי תרבותי והיסטורי רווי הסבל של העם היהודי ומבלי שהם עצמם או משפחתם חוו את נוראות השואה. הרי בתוך עמנו אנו חיים. האמנים, נוגעים בתמצית סמלי הרוע ומבטאים ביצירותיהם "זכרונות" אישיים ומשפחתיים מתקופת טרום השואה, מהלך המלחמה, מחנות העבודה וההשמדה והתנהלות הבית היהודי בגולה לפני ואחרי המלחמה.הם נותנים ביטוי למשקע הסובייקטיבי שהותיר בהן סבל משפחותיהם ומשפחות חבריהם.וזאת על רקע הסמלים והארועים המכוננים על פי זווית ראייתם, של אותה תקופה.המסר החשוב שבא לידי ביטוי בתערוכה זו הוא:את השואה יש לזכור ולא לשכוח! משמעו- לחזור, לדון ולדוש, מכל זווית אפשרית, לכתוב, לצייר ולספר את מה שאלו שניספו ואינם יכולים, היו רוצים שנעביר הלאה לדורות הבאים, מעין עוד "דפים מצויירים" של דוקומנטים בספר ההיסטוריה של העם היהודי, שזווית ראייתו אמנותית. אין לתת למישהו להשכיחה או להכחישה, שהרי יש עדיין כאלה המכחישים את עצם קיומה וכן כאלה המאיימים לחדשה
אביה ממון - אוצרת amamon@netvision.net.il

יום חמישי, 6 בינואר 2011

דינה סמדר


 ליל הסדר

 חופה

 חופה

 חופה

חופה

דינה סמדר . בעבודות תמונות משפחתיות ישנות שהוגדלו ,הודפסו על בד, ועברו סוג של עיבוד. התמונות מתארות פרקים, תקופות בחיי המשפחה כשברקע מאורעות קשים של רדיפות יהודים, פגיעה בחופש, השפלות גזעניות, נדודים, אובדן, מגורים ארעיים, ללא קורת גג. העבודות מספרות מעט  מנסיונות ההישרדות במצבים בלתי אפשריים. נסיונות למצות בכל מחיר כל הזדמנות ונקודת אור.  הדמויות המעורפלות קמעא , מונוכרומיות מתארות את העבר.האמנית מתערבת בצבעי הווה בעבר שלא חוותה, או אז  מוסטת תשומת הלב אל הדגשים אחרים, חדשים, היוצרים חיבור חדש ומפתיע ביניהם.  אלו תמונות המתעדות תקופה שהיא טרום-עברה, על ידי כך צל עבר, הופך לצל קורתה, למשענת, לנחמה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה